לפני שנים רבות, בגלקסיה רחוקה מאוד, הייתה מישהי שכל מה שהיא היתה צריכה כדי לצאת לרוץ זו חזיה טובה וזוג נעלי ספורט. אבל אז היא התחתנה, נולדו לה ילדים, היא הצטרפה לקבוצת ריצה והתחילה לרוץ מרחקים ארוכים במקומות שכוחי אל. ופתאום נוספו לה גם: ביגוד מנדף, כובע מצחיה, משקפי שמש, שעון GPS ודופק, גרבי קומפרשן, תיק ושלוקר, נעלי ריצה לשטח, פנס ראש, ג'לים, כדורי מלח, בייבי פסטה (אל תשאלו….) ועוד ועוד….
האמת, לפעמים אני מרגישה כמו רובוטריק. כאילו צריך להרכיב ולפרק אותי בכל פעם שאני יוצאת לרוץ.
ומה כל אמא *באמת* צריכה כדי לצאת מהבית ולהתחיל לרוץ? התשובה ברורה כשמש: סידור לילדים! ( או – לקחת אותם איתי לרוץ!)
במעבר מריצות כביש לריצות שטח, אחד הדברים שהכי השתנו מבחינתי זה העניין התזונתי. כשאני יוצאת לריצות שטח, כמות החטיפים שאני צורכת עולה פלאים, וכעת יש לי "מגירת חטיפים" קטנה משלי (עם ג'לים, סוכריות גומי, בראוניס, וופלים ובייגלה – כולם ייעודיים לריצה, כמובן. חוץ מהבייגלה, אותם אני מפלחת מהילדים). ברור שאני צריכה להחביא את החטיפים שלי מהילדים. חשבתי שמצאתי את המחבוא המושלם (השידה שליד המיטה. לא הלכתי רחוק). הבנתי שטעיתי כאשר מצאתי את יונתן בחדר השינה שלי מוקף עטיפות ריקות, הלום סוכר. מאז אני משחדת אותם בג'לים בטעם תות-בננה מידי פעם (ללא קפאין!). מסקנה – אני צריכה כספת חטיפים….