(1) זה אומר שכל יום יש אימון. רצים. והרבה. ואם לא רצים – שוחים (שחרור וזה…), או עושים תרגילי חיזוק. ואומרים שגם מנוחה זה חשוב – אז נחים. ואז מרגישים נורא שלא רצים…
(2) זה אומר שאוכלים. והמון. ויש לי תיאבון כמו שלא היה לי הרבה זמן. וכשיוצאים לריצה – אורזים צידנית מלאה בכל טוב, כאילו מינימום יוצאים ל"על האש" בפארק.
וכשעוצרים להתרענן ברכב, אני פותחת את תא המטען והצידנית ומתחילה לצעוק כמו מוכר ארטיקים בים/גזלן: "מי רוצה פיתות עם סילאן? כדורי מלח? קולה קרה? חטיפי אנרגיה? ג'לים?"
(3) זה אומר שמאבדים את הבושה – משתינים מתחת לכל עץ רענן. גם אם אין שם עץ. והכל פתוח.
(4) זה אומר שאני מרגישה כמו תינוק:
א) ישנה ממש כמו תינוק: בערך שעתיים במקרה הטוב, בלילה שבין חמישי לשישי.
ב) מריחה כמו תינוק: מורחת את עצמי במשחת החתלה של ד"ר פישר *בכל הגוף* למניעת שפשפות בריצה.
(5) זה אומר שהגוף משתנה. ויורדים במשקל, אבל במקומות הלא נכונים (לאן נעלם החזה שלי?). וכבר מצאתי את עצמי במהלך האימונים מחליפה מידות לחלק מהבגדים…
(6) זה אומר שתחתונים וציפורניים ברגליים הן *אופציונאליות*.
(7) זה אומר שיש לי עכשיו הרבה יותר נעלי ספורט (מסוגים שונים) מאשר נעליים רגילות. לא יאומן!
(8) זה אומר לראות ולצלם הרבה זריחות יפות *בסוף כל ריצה*, אחרי שרצתי כל הלילה.
(9) זה אומר שלאט לאט, יש לי פתאום הרבה חברים חדשים. מכל מיני מקומות. אנשים שלפני רגע היו זרים מוחלטים, אבל במהלך ריצת לילית אני כבר יודעת עליהם את כל מה שחשוב באמת.
(10) זה אומר שאני מרגישה שפויה לחלוטין אפילו שיש כאלה שמסתכלים עלי במבט של "את ממש ממש לא….." (הלו! יש כאלה שרצים 160 ,200!)