מה? את עוד לא רצה עם חצאית? / דפנה שב-פרחי

בתור רצה מתחילה, תמיד קינאתי בשחקניות טניס – איך תמיד הן מופיעות למשחקים בשמלות קצרות ויפות? וכמה זה לא פייר, שעבור הרצות אין את כל המגוון הזה. לכן, היה אפשר לשמוע את צהלות השמחה שלי למרחקים כשחצאיות הריצה נחתו בארץ לפני בערך עשור, ולא תאמינו, לאחרונה גם נחתו כאן שמלות הריצה, אבל על זה נדבר בפעם הבאה.

אז עבר עשור, ועדיין, חצאיות הריצה אינן האופציה המועדפת על פני רוב הנשים ואני פשוט לא מבינה למה. מקווה שאחרי קריאת שורות אלו, לא תבינו איך עדיין אין לכן לפחות חצאית אחת בארון.
הפעם קיבלתי משימה להתנסות בחצאית של חברת ???  בדוגמה של כוכבים לבנים על רקע שחור. זו היתה בחירה מצויינת מבחינתי, כי כל חולצה, בכל צבע משתלבת איתה.

איכות הבד

בד החצאית הוא ללא ספק איכותי, נעים וקל. רצתי עם החצאית ריצות ארוכות שנעו בין 21 ל-42 קילומטרים, וללא ספק, העובדה שהחצאית קלה וכמעט לא מורגשת זו תכונה מנצחת. ומה לגבי מה שמתחת?
בשביל זה נחזור רגע לשחקניות הטניס היפות והחטובות. איך הן זזות בחצאית קצרה אל הכדור, נמתחות בגמישות בכל הגשה של הכדור, מזנקות לכדורים בקצה המגרש וכל זה – בלי שתראו מה שיש להן מתחת לחצאית? אז ככה זה בדיוק עם חצאית הריצה. מתחת לכל חצאית תפור טייץ שחור, מבד דק יותר מזה של החצאית עצמה. הוא בד דק במיוחד, נעים ואוורירי, ולא משנה כמה לאט או מהר את תרוצי, או תחליטי לדלג לפליק-פלק ושפגת באוויר – הוא לא יזוז! רצתי עם החצאית מרחקים לא מבוטלים, כדי לחוש את הבד ומה קורה לו לאורך אימון ארוך והרבה זיעה. התוצאות היו מדהימות. אפס שפשפות, חוסר תזוזה מוחלט, הבד לגמרי מנדף זיעה ולא נספג בנוזלים. ציון עשר מבחינתי.

צידה לדרך

בריצות ארוכות יש לנו לא מעט דברים שאנחנו רוצות לקחת איתנו, ולכן, אם היום בכל טייץ סטנדרטי לריצה יש כיסים, אז גם בחצאית ריצה לא פסחו על הפרט החשוב הזה. ולא רק שלא פסחו, אלא גם פינקו אותנו במיוחד – החצאית מגיעה עם כיס אחד גדול מאחור, כאשר הסגירה שלו היא בשיטת "בד על בד" כך שלא צריך להתעסק עם רוכסן. הדברים נשמרים בתוך הכיס לכל אורך הריצה, השליפה מהירה ונוחה, וכמובן – שום דבר לא זז. רצתי עם החצאית במרתון ירושלים האחרון וארבעת הג'לים שלי התרווחו להם בכיס בכיף גדול, ואפילו היה עוד מקום לקצת נייר טישיו ולמפתח של הרכב…

ראו הוזהרתן….

איפה שהוא בקילומטר ה-35 של המרתון, שכבר כמעט ואפסו כוחותיי, וזה עוד לפני שהגעתי לעלייה האימתנית של כובשי קטמון בקילומטר ה-38, עברה אותי רצה אחת בקלילות מעצבנת, אבל סלחתי לה מיד כי היא צעקה לי: "התלבושת שלך מהממת!" כן, ככה בדיוק, בלי רחמים, החצאית המהממת עם הכוכבים גנבה לי את כל הפוקוס, אני רצה, משקיעה, סובלת וכואבת, מה עם איזו מילת עידוד בשבילי??? ולא רק זה, באמת הייתי מופתעת, כמעט עשר שנים מאז שחצאיות הריצה נחתו בארץ, ועדיין, כל-כך הרבה אנשים מופתעים מאשה שרצה בחצאית. החצאית שלי גררה תגובות (חיוביות כמובן) ובכל פעם שהיה קהל לצידי הדרך, יכולתי לראות את המבטים של האנשים נמשכים אליה. אז תהיו מוכנות לזה – לרוץ בחצאית ריצה זו אחת החוויות היותר מומלצות שיש לי, מבחינת נוחות ואיכות, ותהיו מוכנות לכל המחמאות שאתן עומדות לגרוף בדרך.